קיימות 4 אפשרויות טיפוליות
האחת שמרנית והיתר פולשניות:
ניתוח, טיפול בלייזר וטיפול בהזרקת קצף.
הטיפול השמרני (לא ניתוחי)
ללכת הרבה ולהפעיל את הרגליים, והכי חשוב – להימנע מעמידה וישיבה ממושכת בלי תנועה. אם עומדים במקום אחד אז להעביר משקל מרגל לרגל, או ללכת במקום כדי להפעיל את שרירי השוק.
פרופ' ניטצקי: "אם יושבים אז לעבוד עם הרגליים כמו דוושות, כמו שהסבתות היו מפעילות את מכונות התפירה הישנות, ובנוסף – לגרוב גרביים אלסטיים, המונעים סיבוכים והחמרה של המצב ומקלים על התופעות של הבצקת".
חסרונות הטיפול: הוא איננו מטפל בשורש הבעיה ואינו משנה את המצב. לא כל כך נוח לגרוב גרב אלסטית בקיץ החם.
הטיפולים הפולשניים
המשותף לשלושת הטיפולים הפולשניים הוא הניסיון למנוע זרימת דם דרך מסתמים שאינם תקינים, ע"י כך שמבטלים את המערכת השטחית ומזרימים את כל הדם ברגל דרך המערכת העמוקה.
פרופ' ניטצקי: "ניתן לעשות זאת ולהמשיך לתפקד כי המערכת השטחית היא מעין מערכת רזרבית. וריד 'הספנה' (השורש הוורידי הקדמי במערכת השטחית) הוא בדיוק הווריד בו משתמשים למעקפים בלב ולמעקפים ברגליים".
אולם, לשם כך חייבים לבצע בדיקת אולטרה-סאונד דופלקס לכל אורך הרגל, ולבחון את כל המערכת הוורידית, הן השטחית והן העמוקה. וזאת, כדי לאבחן שהמערכת העמוקה תקינה לחלוטין ולבדוק איזה חלק של המערכת השטחית איננו תקין. אם המערכת העמוקה אינה תקינה אסור לבצע אף אחד מהטיפולים הפולשניים המתוארים להלן.
אגב, סיבוכים של פגיעה במערכת העמוקה, בשלושת השיטות הפולשניות (ניתוח, לייזר וקצף) יכולים להגיע עד לכדי 2% מהמקרים.
ניתוח
השיטה הוותיקה ביותר, המבוצעת מזה 103 שנים. הניתוח הוא גם הפולשני ביותר ודורש הרדמה כללית או אפידורלית.
אופן הביצוע: מבצעים חתך באזור המפשעה, חתך נוסף באזור הברך, ופשוט תולשים את הווריד הספון הארוך. בשוק מוסיפים חתכים קטנים באיזור של צבר דליות ותולשים מקומית גם אותן. הניתוח אורך כשעתיים.
היתרונות: הטיפול המהיר ביותר. החסרונות: דורש הרדמה כללית או אפידורלית, אי אפשר לבצע במקביל בשתי הרגליים, ההחלמה איטית, יש לשכב בבית עם רגל חבושה. כמו כן, הוורידים חוזרים, כאילו גדלים מחדש.
פרופ' ניטצקי: "הוורידים חוזרים מפני שלא מטפלים בענפים נוספים שלהם שאינם תקינים. הגישה הניתוחית לענפים אילו תותיר את הרגל בצורה מאוד לא אסתטית, ולכן כפשרה מעדיפים הישנות על פני צילוק מוגבר ורב. אבל, הישנות איננה כישלון של הניתוח, כי מטרתו איננה אסתטית, אלא מניעת סיבוכים".
טיפול בלייזר(או גלי רדיו)
אופן הביצוע: מבצעים חתך באזור הברך, חושפים את הווריד הספון הארוך ולתוכו משחילים את הסיב האופטי של הלייזר, תוך ביצוע הרדמה מקומית בירך. מפעילים את הלייזר שבעזרת האנרגיה שלו שורף את הווריד. הווריד נשאר צר ומכווץ ברגל אך אין בו זרימת דם.
היתרונות: אין צורך בהרדמה כללית או אפידורלית (רק מקומית עמוקה). ניתן לבצע במקביל בשתי הרגליים, זמן ההחלמה קצר ותוך יומיים-שלושה כבר ניתן ללכת על הרגליים. התוצאות אפילו יותר טובות מאשר בניתוח.
החסרונות: קצת קשה לטפל בשוק ובאזור הקרסול, שם קיים סיכון לצריבה, כוויה בעור או פגיעה בעצבים. עלול להישאר פס בצבע חום לאורך הרגל, שנעלם תוך כמה חודשים. קיים טיפול דומה, המבוסס על אותו עיקרון של שריפת הווריד, באמצעות גלי רדיו.
טיפול בקצף
אופן הביצוע: מבוסס על תרופה שמסוגלת להרוס את הדופן הפנימי של הווריד ולסתום אותו, כדי שלא יזרום בו דם. מהתרופה יוצרים קצף המאפשר לה להישאר בווריד ולפעול על הדופן שלו מבלי שהתרופה תישטף בדם. ההזרקה מבוצעת רק תחת אולטרה-סאונד, הקצף מוזרק לשורשים בעומק ולא לוורידים הנראים לעין, משם הוא מתפשט בווריד. הטיפול מתבצע ב-5 עד 6 פגישות בממוצע, עם מרווח של כחודש בין פגישה לפגישה.
היתרונות: אין חתכים, אין הרדמה כלל, אפשר לבצע במקביל בשתי הרגליים. ניתן להגיע לכל הוורידים וענפיהם, גם לכאלה שלא ניתן להגיע בניתוח או בלייזר. זה הטיפול היחידי שניתן לבצע גם אחרי כישלון טיפולי בניתוח או בלייזר.
החסרונות: זהו הטיפול האיטי ביותר (כחצי שנה של טיפול), לצבע (חום) המופיע בעור לוקח מספר חודשים להיעלם. הגושים הגדולים של הוורידים הופכים קשים כמו אבן ויכולים לכאוב (בסופו של דבר הם נעלמים). עלולים להרגיש קצת כאבים אחרי הטיפול הראשון.
באיזה טיפול לבחור?
פרופ' ניטצקי: "מאחר שלכל טיפול יש יתרונות וחסרונות, המטופל צריך לבחור תוך הכוונה את מה שמתאים לו יותר. לדוגמא, אם מטופל רוצה להיפטר מהוורידים בזול ומהר, אזי מהר מבחינתי זה ניתוח. אם מטופל רוצה לטפל בוורידים בצורה פחות פולשנית ויותר יעילה אזי אחד מהטיפוליםהחדשניים.בכל מקרה יש להיבדק ע"י כירורג כלי דם, לבצע בדיקת דופלקס ורידים ובעזרת יעוץ והכוונה מתאימים לבצע את הטיפול המתאים.